שכול | תערוכה לציון יום הזיכרון

"שכול": תערוכה לציון יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה

פתיחת התערוכה במוצ"ש, כ"ח בניסן תשפ"א, 10.4.21 בשעה 20:30

בבית יד לבנים, בניהולה של החברה העירונית רחובות, תיפתח תערוכה מיוחדת ומרגשת לציון יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, תערוכה העוסקת בשכול ומביאה לידי ביטוי את הצער והכאב הגדול, באמצעות החומר.

פתיחת התערוכה במוצאי שבת, 10.4, בשעה 20:30 ונעילתה ב-27.5. את התערוכה אוצרת רעיה קידר והיצירות המשתתפות בתערוכה הן של 12 אמנים: אילון ערמון, אלינור רותם, אמנון גרוף, אמנון לפקין, יהודה גולדין, ליפז גולן, מיכאל בן אבו, נגה יודקביק עציוני, סבינה סעד, ענת נגב, רעיה טרינקר, ריקי פוך.

לדברי רעיה קידר, אוצרת התערוכה: "תריסר אמנים מתייחסים לשכול בטכניקות שונות ומגוונות, ביניהם אמנים הקשורים לשכול באופן ישיר, אחרים בקשר קרוב וקשר רחוק יותר, אך אף אחד מאיתנו, אמנים ותושבי ישראל, איננו מרוחק רגשית מחוויית השכול שנעשה בעל כורחנו לאתוס מקשר. יום הזיכרון הינו יום בו כולנו חשים את הצער העמוק על אלה שנתנו את חייהם למען שאנו נוכל להמשיך בחיינו. האומנים והאומניות המציגים בתערוכה זו הצליחו להביא את הצער והכאב בחומר, בצורה וברוח לכדי תערוכה מכובדת רגישה ויפה. הפירמידה נוכחת כקבר בתרבות האנושית אלפי שנים והיא נוכחת גם בתערוכה זו במיצב של האומנית רעיה טרינקר וסביבו מתלכדות כל יתר העבודות לכדי סיפור אחד. המטוס המתפרק של יהודה גולדין נמצא מערכה אווירית, עצי הברוש של מיכאל בן אבו ואלינור רותם המזוהים עם בתי קברות, זרי זיכרון ואבלות, אחד מסמליו של יום הזיכרון נראים בעבודותיהם של אילון ערמון, נגה יודקביק עציוני וענת נגב. אמנון גרוף מציג תחריט בו רואים כפות ידיים נטולות גוף לופתות חייל. אלונקות הנייר של ריקי פוך העומדות להיקרע בכל רגע מכובד המשקל של החייל המפונה משדה הקרב. אמנון לפקין נעץ סיכות לתהלוכת לוויה של חייל וסבינה סעד מביאה לעבודתה את צמד המילים "צעיר לנצח".

לדברי רחמים מלול, ראש העיר: "לצד הטקסים העירוניים, אנו מציינים השנה את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה גם באמצעות תערוכה ייחודית ומרגשת העוסקת בשכול. ביום הזה, המאחד את העם, נעלמים השסעים, וכולנו מתאחדים עם המשפחות השכולות ומתפללים שהמעגל הזה לא יתרחב יותר לעולם".

לדברי עודד עמרם, מחזיק תיק התרבות: "מיד לאחר הפסח נקיים סדרת אירועים לציון המועדים המיוחדים ובהם יום הזיכרון לחללי צה''ל. התערוכה הצפויה להיפתח עוסקת בשכול ותביא לידי ביטוי ביצירות שונות את התחושות הכואבות הן כעם והן כפרט".

לדברי אייל פרנקל, מנכ"ל החברה העירונית: "יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה הוא יום המאחד את כל העם בישראל בהזדהות עם כאבן של המשפחות השכולות וזיכרון הנופלים. עבודות האמנות המוצגות בתערוכה, אשר עוסקות בקודש הקודשים של החברה הישראלית, מנציחות את כאב השכול המשותף לכולנו, כעם, ומחזקות את החיבורים בחברה הישראלית."

שעות ביקור בתערוכה בכפוף להנחיות התו הירוק:

ימים א', ב', ד', ה' 15:00-08:30, יום ג' 13:00-08:30, 18:30-16:30

ערב יום הזיכרון, 13.4.21 בתיאום מראש, יום הזיכרון, 14.4.21, 12:00-08:30, יום העצמאות - סגור

בית יד-לבנים, רחוב הבנים 10 רחובות, טל. 08-9453891, 08-9466503,

yad-labanim@rehovot.muni.il

ליפז גולן

"ז'קט"

2021

180X160 ס"מ

אקריליק וטושים על בד

במרכז הציור עומד ילד הלובש את המעיל הצבאי השייך לאביו החייל שנהרג . המעיל מבטא את הזיכרון של האב, הגעגוע אל האב, ההזדהות עם האב ואת הגאווה והערצה אליו. עצב היתמות לא נעלם, הוא חקוק בעיניו ובהבעת פניו.

הילד מוקף בסמלים נוספים המספרים יחד את סיפור הציור - דסקית וקסדה לצד סמלי ילדות כמו הדובי. על T-shirt מודפסת המילה PEACE הנושאת את התקווה שזו המלחמה האחרונה. הרקע האפור הוא קיר בטון המרמז על מקלט עליו מצוירים פרחים שנקטפו באיבם.

ענת נגב

"המופע המרהיב של השכול"

2021

עבודת וידאו

זרי פרחים נערמים זה על זה, פרחים רעננים ויפים שנקטפו לא מכבר, נשזרים לזרים. עוד ועוד זרים נערמים זה על זה, מוחקים את הזר שמתחתם. זרים אלה גורלם נחרץ לכמוש בשמש הקופחת על הקבר בבתי העלמין. והמתים שלנו נשארים צעירים ויפים כפרחים. צער וכאב מיותר.

אמנון ליפקין

"תהלוכה"

2021

103X7X9 ס"מ

סיכות, קרטון

תהלוכת לוויה של נער המוטל לפני בור בקצה השביל, ההורים רוכנים מעליו. ללויה הגיע המון רב הנערך בתהלוכה ארוכה ארוכה. ההורים נותרו לבד באבלם, מבודדים מההמון הנשרך מאחוריהם שם החיים ממשיכים להתגלגל כסדרם.

סיכות מתכת מביאות ליצירה אסטטיקה מתכתית, חסרת רגש, חסרת אמפטיה, חסרת מוסר.

אמנון ליפקין

"אלבום פרום"

2021

70X40 ס"מ

בד

קו רישום במכונת תפירה ופרימת התפר.

העבודה מתארת תמונות מאלבומו של ילד, שדמותו נפרמת מהציורים. תהליכי תפירה ופרימה מייצגים את החיים אל מול המוות, סיפור החיים נרקם באיטיות והפרימה מוחקת אותם ואיתם את הזיכרונות .

אלינור רותם

"מבט מבית הקברות לעמק החולה"

2020

63X83 ס"מ

שמן על בד

בחנוכה 1969 נהרג אבינועם רותם על גדות התעלה במלחמת ההתשה. הוא עמד לפני שחרור אחרי שהתנדב לשלושה חודשי שירות נוספים לאחר סיום השרות הצבאי. הוא היה "נמר", כינוי שניתן לקצינים המנוסים שהסכימו להמשיך ולשרת את מדינתם בתעלת סואץ, שהייתה שדה קרב יומיומי של קרבות צלפים. ימים ספורים לפני תום השירות הנוסף נהרג אבי בהפצצה על מוצב דוור סואר.

לא הכרתי אותו. שנתיים אחר כך פגשתי את אחיו גידי ומאז אנחנו יחד. חמישים שנה אחרי מותו ערכנו לו בני משפחתו, בני כיתתו וחבריו לנשק אזכרה בביתו, קיבוץ שמיר.

שבועיים אחרי האזכרה ויום אחרי הסופה חזרנו לבית הקברות ומצאנו ברוש ענק, גאה שנקרע עם הגזע שלו ונפל על שורת קברי חיילים. מראה קשה. צילמתי. ערכתי לצילומים אלה ולצילומי האזכרה עיבוד פוטושופ והעברתי אותם לתחריט צילומי. ציורי השמן מראים את מקום מנוחתו האחרונה על רקע נופי עמק החולה, סביבת חייו שכל כך אהב.

אלינור רותם

"ברוש נופל על קבר" (3 תצלומים)

2020

42X56 ס"מ

צילום

אלינור רותם

"אזכרה"

2021

29X49 ס"מ

תחריט

אמנון גרוף

"ללא שם"

1979

39X57 ס"מ

תחריט

אחרי שקבוצת התלמידים לבושי החולצות הלבנות, עטורי הזרים שנשזרו מענפי עצבונית החורש ונושאי המגשים מפח כסוף, סיימה לבצע את הכוריאוגרפיה, שטרחה עליה כנראה המורה לספורט, מאחורי התלמידה שקראה בהתאמה את "אנחנו מגש הכסף", עלתה לבמה מנהלת בית הספר התיכון בו למד אחי, הגביה את המיקרופון, אמרה אחת...אחת...כי ככה אומרים ופתחה ואמרה "הורים יקרים....אתם שהקרבתם את היקר לכם מכל.... שנתתם את..." וכאן נעמדה אמי ואמרה "אני לא נתתי, לקחו לי אותו".

נגה יודקביק עציוני

"פרחי זיכרון"

2021

25X35 ס"מ

עבודת נייר על נייר

משפחות שכולות מקבלות מדי שנה בשנה ממשרד הבטחון מעטפות עליהן מודפסות בדרך כלל פרחים, ציפורים ונופי ארץ ישראל. דימויי הפרחים שנאספו על ידי במשך השנים משמשים לי כהשראה לעבודות הניר שאני מציגה בתערוכה הנוכחית.

רעיה טרינקר

"אנחנו מגש הכסף"

2021

80X80X 110 ס"מ

בד יוטה, חול, אדמה, חצץ

את השכול ינקתי דרך היגון שמילא את בית סבי וסבתי בו התגוררתי עם הורי ואני תינוקת בת יומה. הורי אמי שכלו זה עתה במלחמה את בנם ואמי את אחיה. כמעט 73 שנים עברו מאז נהרג והזמן בדרכו המתעתעת משנה את מופעיו של הכאב, החסר, הגעגועים שאינם מצליחים לטשטש את עקבותיו של השכול.

לימים, כבעלת מקצוע, ליוויתי משפחות אבלות של חיילים ונפגעי טרור, ובגרותי מזמנת לי פרדות מהורים ששבעו ימים, ממכרים שמחלה הביאה את חייהם אל המקום שממנו לא חוזרים. והכאב איננו דומה לחיים צעירים המגיעים לקיצם בטרם עת. מהמקום הזה יצאה לדרך עבודה זו. הכנתי 310 שקיות המדמות את אלה אותן נוהגים לחלק ביום ההולדת מקושטות בסרטים צבעוניים כדי להרבות שמחה. תפרתי את השקיות ביד מבד יוטה ומילאתי אותן במקום בדברי מתיקה בחול ואדמה והן מדמות גם את שקי החול הנערמים בעמדה שיש המכנים אותה בעגה הצבאית "שפניה". שקיות יום הולדת שלא ישמחו את אלה שנפלו ואת כאב הנשארים לנצח לזכור ולהזכיר ערמתי לפירמידה שהיא קבר שמנציח את עצמו לעד. והשכול אינו מרפה.

מיכאל בן אבו

"הנה מוטלות גופותינו, שורה ארוכה ארוכה"

חיים גורי, ינואר 1948

2021

שתילי עץ ברוש, יריעות פלסטיק שחור

25 ס"מ אורך כל שתיל

השתילים הרכים משולים לעלמים, לאנשים צעירים שנעקרו מחייהם בטרם עת,

השתילים הרכים מונחים על מדרגות יורדות אלי בור מחכים לקבורה שלהם שתגיע

מיכאל בן אבו

"נר"

2021

180 גובה

גליל קרטון דחוס

מותהתומ – תומהמות,

אותיות שנגרעו ממעטפת הגליל מהדהדות לאין סופיות מעגל החיים לאין סופיות המוות.

יהודה גולדין

"חלל"

2021

חלל - מילה עם פירושים והקשרים רבים ושונים.

האם יש מילים לתאר את הרגע בו זה קורה?

אין מילים שיכולות להעביר את הרגש.

מעבר בתוך מיצב בדרך ללא מילים נוגע בתחושות ורגשות העולות מתוכו.

יהודה גולדין

"ללא שם (נפל)"

2010

140/170 ס"מ

טכניקה מעורבת

בעבודות מתרחש ניסיון לטוות ולמזג רעיונות וחומרים אישיים לצד נושאים הנוגעים בבעיות של כאן ועכשיו. מיזוג הרעיונות והנושאים נובע מתוך הרגשה - שבמקום בו שלטון ״דמוקרטי״ ניצב בפני סכנה והסבלנות פוקעת, אין יכול הטיעון אישי לבדו להישאר כערך עליון ממשי וכמקור ליצירת אומנות.

האומן כברומטר חברתי מחוייב בנקיטת עמדה. תהליך העבודה, בחירת החומרים ודרכי הטיפול נקבעים ייחודית לכל רעיון ונושא בנפרד ואינם מוגבלים לסיסטמה הקבוע מראש.

מיכאל בן אבו

"הנני – אנני"

2021

25X36 ס"מ

אקריליק על נייר

הנני

אני חי, נושם ואוהב

פועל ועובד

כדור אחד "מוצלח"

מכלי ירי של צלף

פגע בי

ואנני

ריקי פוך

"אלונקות"

2018

60X130 ס"מ

נייר

יצרתי גוף עבודות עשויות נייר שעוסקות במלחמה. כלי נשק חבושים או מחוררים כתחרה, כלי נשק פוצעים ופצועים בעצמם. האלונקות, סדורות כחיילים ממושמעים לאורך הקיר, עשויות נייר ומעוררות הרגשה שאין הן מתאימות לשאת פצוע ולפנותו משדה הקרב. הנייר יכול להיקרע...." אין משאירים חללים ופצועים בשדה הקרב" מילים החקוקות באתוס הישראלי-ציוני-צה"לי, מילים שמוצאות עצמן לעיתים בשדה הספק.

אילון עצמון

"זרי זיכרון"

2019-2018

30X20 ס"מ

תחריט

כל אחד נולד ולכן לכל אחד יש אמא.

גם לי יש.

אמא שלי מתה לפני כ-8 שנים.

אני מתכתב איתה דרך הזרים.

סבינה סעד

"האיש שבתמונה"

2000

טכניקה: READY MADE

(מסגרת נחושת, תוצרת ישראל, ניר ודיו)

גודל: 6.7X 4.2 X 2.00 ס"מ

לא נולדתי בארץ. הרבה שנים בעבודותיי האומנותיות לא נגעתי בשכול. זה לא נראה לי נכון. למזלי הגדול, לא איבדתי בן משפחה יקר.

במשך השנים הרבות, מאז שעליתי ארצה, שמעתי על כמה מכרים רחוקים שהשכול פגע בהם.

כאשר התחלתי להציג את עבודותיי, פעמים רבות הצגתי אותן ביד לבנים בערים שונות ושם פגשתי את הנופלים, מביטים אלי מן התצלומים שלהם על הקיר. התצלומים בשחור לבן שמדגיש את העצב. התבוננתי בהם, בנים, אחים, אבות, כולם צעירים. צעירים לנצח.

אחרי שנים שעסקתי בשואה, נושא כאוב אף הוא, הרגשתי צורך לגעת בשכול. אני מציגה כאן עבודה אחת מיני רבות שמתמצתת את הכאב על אובדן חיי חיילים צעירים למען הגנת המולדת.

מיכאל בן אבו

"מותהתומ – תומהמות"

2021

קרטון דחוס

אותיות שנגרעו ממעטפת הגליל מהדהדות לאין סופיות מעגל החיים לאין סופיות המוות.

למידע נוסף התקשרו: 08-9453891