שואה בכפר | בית דונדיקוב

תערוכת צילומים | שרון גבאי

מאורעות ה 7/10 מכפר עזה

ב - 7 לאוקטובר כולנו התעוררנו לתוך סיוט שבשעותיו הראשונות לא הבנו את גודל האסון ובכל יום שעבר התחלנו להבין שזה לא עוד פיגוע, לא ,עוד סבב, זה הדבר הכי קרוב לשואה שחווינו מאז חזרנו לארצנו.

לי, כצלם דוקומנטרי, היה ברור שהתפקיד שלי הוא לתעד למען הדורות הבאים, גם אם אני הולך לראות מראות שלא יניחו לי עד יומי האחרון. גם ברור היה לי שההכחשות לא יאחרו להגיע ובעולם שנותן יותר מדי כבוד לפייק, אני חייב לתעד ולעשות את זה מהר ועכשיו!

נתן קניג, חבר מתנדב בזק"א איפשר לי להתלוות אליו ולחבריו ולתעד אותם בעבודתם ואותנו באובדננו.

"אנחנו מחר נכנסים לכפר עזה" אמר לי נתן, "תגיע ותיכנס איתנו".

בתערוכה הזאת לא תמצאו תמונות של גופות או חלקי גופות, אלא בעיקר סמלים.דלת הממד המחוררת, העיניים האדומות של איש זק"א שיצא להתאוורר עם סיגריה, משאית הקירור ושורת המכוניות המפויחות הלוקחת את התודעה לתמונות ערימות הנעליים בשואה.

הצילומים התרחשו תוך כדי רעש תותחים בלתי פוסקים שנורו לכיוון עזה ואינסוף אזעקות.