אוצרות כסף מארץ שבא
מיקום: מרכז מורשת יהדות תימן
אוצרות כסף מארץ שבא: תכשיטי תימן - סמל לעושר, מוצא גאוגרפי ואמונות שונות
תערוכה חדשה במרכז מורשת יהדות תימן וקהילות ישראל
אוצרת: אסתר מוצ'בסקי-שנפר
אירוע הפתיחה החגיגי של התערוכה יתקיים ב-23.2, בשעה 18:00. הציבור מוזמן!
התערוכה מציגה אוצר מרשים של תכשיטי כסף תימניים, שנאסף על ידי הגברת מרג'ורי רנסום כאשר הייתה בתימן בשליחות שירות החוץ של ארה"ב במהלך שנות ה־60 וה־70 של המאה העשרים.
לאחר שפרשה ממשרד החוץ, שהתה רנסום בתימן לסירוגין, בין השנים 2004 - 2009. מלאת התלהבות הגיעה למקומות מרוחקים ושונים גיאוגרפית ברחבי תימן, בהם אספה תכשיטים תימניים.
עד המחצית השניה של המאה ה־20, תכשיטי הכסף האתניים בתימן היו סמל למעמד חברתי וליופי עבור האישה. כמו כן, הם היוו מתנה מהחתן לכלה, לכבוד חתונתם והפכו לרכושה הפרטי של הכלה.
בתימן האמינו כי התכשיטים מגנים מפני עין הרע ומהווים סגולה לפוריות האישה וּלְרַוְחָתָהּ. כמו כן, ניתן ללמוד מהם לגבי מוצאה הגיאוגרפי של האישה אשר ענדה אותם, מאחר שלכל אזור בתימן היו מסורות שונות של תכשיטים.
אוסף זה מורכב ברובו מתכשיטים שבטיים, אך מכיל גם כמה פריטים בסגנון עירוני, שנעשו בטכניקות האופייניות לסוף המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20 בתימן, כמו הַפִילִיגְרָן והַגְרַנוֹלַצְיָה. חלק מהיצירות נעשו ע"י צורפים יהודים לפני העלייה הגדולה של השנים 1949 - 1950. על חלק מן התכשיטים המוצגים בתערוכה ניתן למצוא חתימות של הצורפים שיצרו אותם כמו: יוסף סאלח, סולימאן קרע, איברהים בוסאני, ואיברהים יחיא.
סגנונות התכשיטים בתימן השתנו בהתאם למיקום הגיאוגרפי, שכן הישובים והכפרים היו מרוחקים ומבודדים למדי. במיוחד עד סוף המחצית הראשונה של המאה ה־20, כאשר החל תהליך סלילת הכבישים והחלה תחבורה מודרנית. באותה תקופה, הצורפים נהגו לנדוד במשך שבועות ואפילו חודשים כדי למכור את יצירותיהם. לאחר העזיבה של היהודים את תימן, צורפים מוסלמים אמצו את שיטות העבודה והסגנונות הישנים של היהודים. כאשר המודרניות הלכה ופשטה בתימן, הצעירות בתימן העדיפו תכשיטי זהב מודרניים, לכן הביקוש לתכשיטים אתניים מסורתיים הלך ופחת, הוא נותר בקרב נשים מבוגרות ששמרו על מסורות ישנות, או לצורכי תיירות ולשוק התכשיטים האתניים במערב. בשל כך יש חשיבות רבה לאוסף התכשיטים המסורתיים שמוצגים כאן בתערוכה.
התכשיטים המוצגים בתערוכה זו נתרמו באדיבותה של הגב' מרג'ורי רנסום, וושינגטון - למרכז מורשת יהדות תימן וקהילות ישראל בשנת 2022.